בעבודת החקר שלי יש שאלת חקר ו-4 תתי שאלות שבעקבותן הייתי צריכה לחפש מידע באינטרנט ולענות על השאלות
שאלת החקר:
מהי השפעת החור בשכבת האוזון על איכות הסביבה?
תתי שאלות:
1.מהו החור באוזון?
2. ממה החור באוזון נגרם?
3.כיצד ניתן לטפל בבעיה של החור בשכבת האוזון?
4.מה ניתן ללמוד אודות מחקרים על החור בשכבת האוזון?
עניית השאלות:
תשובה לשאלת חקר:
שכבת האוזון מהווה מגן טבעי מפני חדירת קרינה אולטרא סגולה(=קרינת שמש בעלת אורך גל קצר ובלתי נראה, והיא יכולה לגרום לתופעות של סרטן אצל בעלי-חיים ובכללם האדם .(שמקורה בשמש, לשכבות נמוכות יותר של האטמוספרה ולפני כדור הארץ. שכבת האוזון בולעת כמעט את כל הקרינה האולטרא-סגולה שמקורה בקרינת השמש ,וכך מגינה על הצומח והחי על פני כדור הארץ.. שכבת האוזון בעצם מגינה עלינו מפני הקרינה.
אך בעשרות השנים האחרונות אובחנה בעקבות מחקר הידלדלות מדאיגה בעובי השכבה הנובעת מתגובה כימית בין שורת חומרים הנפלטים לאוויר ובין האוזון הסטרטוספירי.
האוזון הסטרטוספירי נהרס בהדרגה על ידי תרכובות כימיות שונות.
החומרים מתאפיינים ביציבות כימית גדולה המאפשרת להם להגיע לשכבות הגבוהות של האטמוספרה ובתכולת אטומי כלור וברום המגיבים עם שכבת האוזון וגורמים לפירוקו.
כל פגיעה בשכבת האוזון מאפשרת לכמות מוגברת של קרינה אולטרא-סגולה להגיע לפני כדור הארץ. קרינה זו גורמת לפגיעה בבריאות האדם, בעלי החיים, צמחייה ובחומרים שונים וזוהי השפעת החור בשכבת האוזון על איכות הסביבה:
1.כאשר בני אדם נחשפים לזמן ארוך לקרינה אולטרא-סגולה היא גורמת להגברת הסיכון לנזק לעיניים.
2. בעלי חיים אף הם מושפעים מחשיפה לקרינה אולטרא-סגולה, קרינה אולטרא סגולה פוגעת בשלבי ההתפתחות המוקדמים בבעלי חיים ימיים. בעלי-חיים נוספים החשופים לקרינה סובלים ממחלות וצפויים לסכנת הכחדה.
3. הפגיעה בצמחייה הימית והיבשתית גורמת לעלייה ברמות הפחמן הדו חמצני באטמוספרה היות והצמחייה קולטת גז זה ע"י תהליך הפוטוסינתזה. דלדול בשכבת האוזון יכול לגרום בהדרגה לשינוי במאזן העדין של הגזים באטמוספרה ולכן גם לשינויי אקלים ארוכי טווח.
4.באוסטרליה, שכיחות מחלת העור גבוהה מאוד,מפני שהיא נמצאת בסמוך לאזור הידלדלות המרבי של שכבת האוזון.
5. הקרינה גורמת אף לפגיעה ביכולת הגדילה של הצמחים. בהרי האלפים נכחדים צמחים נדירים וזנים רבים של צמחים נמצאים בסכנת הכחדה.
6.קיימת השערה כי הקרינה האולטרא-סגולה פוגעת בפיטופלנקטון שהוא מרכיב בסיסי בשרשרת המזון הימית.
7. מקרי סרטן העור בכלל וסרטן העור מסוג מלנומה עלו בפרט, סכנה זו מאיימת בעיקר על בהירי עור.
8. היא פוגעת במערכת החיסונית שגורמת לבעיה משמעותית במקומות בהם מחלות זיהומיות הן נפוצות .
השפעת החור השכבת באוזון על האדם: הרקמה הראשונה של הגוף שבאה במגע עם קרינת השמש היא העור. תאי המונוציטים (=תאים הבולעים ומפרקים חיידקים ותאים זרים אחרים) המצויים בשכבת העור החיצונית הם האחראים על ייצור חומר צבע (פיגמנט) שנספג בתאים שכנים ושמגונן על העור מפני נזקי קרינת השמש. כשמגיעות קרני) UVשם של קרינה) לתאי המלנוציטים, מייצרים הללו חומר בצבע חום כהה הקרוי מלנין והמגונן בפני נזקי קרינת השמש. כשהחשיפה לקרני UV מתארכת, והגוף אינו מספיק לייצר די מלנין, עלולה הקרינה לתקוף תאי גוף אחרים ולפגוע בהם. תחילה פוגעת הקרינה ברקמת המקנה לעור את גמישותו, בהמשך נוצרים על פני העור כתמים אפורים כהים הקרויים קרטוזות, שנחשדים כמקדימים התפתחות גידולים סרטניים .הקרינה האולטרא סגולה עלולה לגרום גם להשתנות ולהצטברות של חלבוני עדשת העין, שמכסים את רשתית העין, באופן שפוגע בכושר הראייה (קטראקט) במקום להגן עליה. פגיעה זו מאיימת על בני אדם ועל בעלי חיים כאחד, ביכולתה לגרום לפגיעה בצמחייה ולירידה ביבולי האדמה, לפגיעה במיקרואורגניזמים ימיים המהווים את בסיס מארג המזון וכתוצאה מכך גם לפגיעה במארגי המזון המתקיימים באוקיינוסים ובגופי המים האחרים.
אתרים בהם השתמשתי:
המשרד לאיכות הסביבה
הספרייה הווירטואלית של מטח
תשובות לתתי שאלות:
התשובת לשאלה 1 ו-2 ביחד:
1+2)
קודם כל נתחיל במהו אוזון, מולקולה החמצן אשר נושמים כל היצורים החיים מורכבת משני אטומים של חמצן, וסימנה הכימי הוא O2 גם האוזון מורכב מאטומים של חמצן, אך במולקולה של אוזון יש אטום אחד נוסף של חמצן. אם כן, יש בה שלושה אטומים של חמצן, וסימנה הכימי הוא .O3 מסתבר, שהתוספת "הקטנה" הזאת של אטום חמצן אחד גורמת להבדל עצום בתכונות של שני החומרים: בניגוד לחמצן, האוזון הוא גז רעיל כל כך, עד ששאיפה של כמות זעירה ממנו עלולה לגרום למוות. לכן, האוזון, הנמצא בשכבת האוויר הקרובה לפני כדור-הארץ.
הוא התגלה בשנת 1840 ע"י הכימאי כריסטיאן פרידריך בניסויים של התפרקויות חשמוליות באוויר. מקור המילה אוזון היא מהשפה היוונית ופירושה "בעל ריח רע"... השם מבטא את ריחו החריף של הגז.
תפקיד האוזון:בניסויי מעבדה נימצא שיש לאוזון כושר בליעה גדול בתחום קרינה אולטרא סגולה,קרינת משמש שמגיעה לפני כדור הארץ, האוזון בולע את הקרינה האולטרא סגולה וכתוצאה מכך עולה הטמפרטורה בסטרטוספרה [=שכבה אטמוספרית המשתרעת בין הגבהים 12 עד 50 ק"מ מעל פני הקרקע].
כיום יש עדויות מוצקות לירידה משמעותית בסטרטוספרה כתוצאה מפליטת גזים ע"י האדם. ירידה בכמות האוזון גורמת ל2 תופעות עיקריות:
1.עלייה משמעותית במקרי סרטן העור.
2.שינויים אקלימיים בהם צפוי שהסטרטוספרה תתקרר, עובדה שתשפיע על האקלים על פני כדור הארץ.
מדענים פיתחו מספר תיאוריות המסבירות את היווצרות החור בשכבת האוזון: תיאוריה אחת טענה שתנועות האוויר באטמוספרה בלבד הן שגורמות לחור באוזון.הטענה: זרימת האוויר סביב הקטבים השתנתה בצורה הדרגתית ושהרוחות בתנועתן מעבירות אוויר עשיר באוזון לטרופוספרה. אך מחקרים עדכניים מראים שתיאוריה זו אינה נכונה ע"י מודלים שמתבססים על תיאוריות זרימת אוויר עולה שכתוצאה משינוי זרימת אוויר אנכית מפני הקרקע היו צריכים לעלות מעלה גזים שנמצאים בכמויות קטנות על פני הקרקע. מדידות שנעשו היראו ריכוזים נמוכים ביותר של גזים אלו באזור החור באוזון. מכאן שהחור באוזון מושפע מתנועות אוויר לא בגבהים הנמוכים מאזור החור אלא מתנועות אוויר בגבהים הגבוהים מאזור החור.
תיאוריה זו ותיאוריות נוספות נדחו עד שפרמן ושותפיו הציעו פירוש כימי שונה. ע"פ תיאוריה זו תרכובות כלור הן האחראיות לחור בשכבת האוזון.
מקור הכלור באטמוספרה היא מתרכובות כלורופלואורפחמנים [=גז שנימצא באוויר בריכוזים זעירים של חלקים למיליון או למיליארד[ המיוצרות בידי האדם.חומרים אלו הם אינרטיים בעלי שימוש רב]גז קירור,ממיסים לקירור וכו].אורך חייהם באטמוספרה נע בין 50 ל-100 שנה. הרוחות אחראיות לפיזור האחיד של מולקולות ה-CFC באטמוספרה.במהלך השנים כתוצאה מאורך חייהם הארוך הם הגיעו גם לסטרטוספרה האמצעית. בסטרטוספרה האמצעית קרינה אולטרא סגולה, שלא מגיעה לפני הקרקע, גורמת לשבירה של מולקולות אלה, הכלור המשתחרר ממולקולות ה-CFC מתקבל ככלור חופשי ומגיב עם האוזון ליצרית כלור חד חמצני.
שתי הצורות של הכלור מגיבות האלה ליצירת תרכובות יציבות, תרכובות אלו מהוות כמאחסנות לשימור אטומי הכלור, המחסן נמצאות מולקולות גזיות שונות...
תרכובות אחסון לאטומי הכלור אינן פוגעות בשכבת האוזון.בתרכובות אלו הכלור נותר אינרטי ואינו מגיב עם האוזון.מודלים ממחושבים מוקדמים מסכמים ומראים ש-CFC לא צריכה להיות השפעה מרכזית על שכבת האוזון.
לכל סוגי העננים הנוצרים בסטרטוספרה בקטבים תורמת לירידה בכמויות האוזון.עננים אלו יכולים לאקטב את הכלור, הכלור משתחרר מתרכובות האחסון האינרטיות, בעזרת תגובות הטרוגניות, ומכאן נמשכת הריסת האוזון.
התיאוריה שתוארה אודות הקשר בין היווצרות עננים ותרכובות. הכלורופלואורפחמנים והיווצרות החור באוזון מסבירה ממצאים רבים,שחרור CFC כתוצאה מפעולות אנוש, בעיקר בחצי הכדור הצפוני, מסבירה את הירידה בכמויות האוזון גם בחצי הכדור הדרומי.זמן החיים הארוך של מולקולת הCFC גורם לפיזורן האחיד באטמוספרה. החור באוזון בולט במיוחד סביב הקוטב הדרומי, באביב בגלל שהיווצרות החור דורשת קיום עננים סטרטוספרים, אשר נוצרים רק במהלך החורף הקר והארוך המקומות אלו. קרני השמש הראשונות באוויר מתחילות את התגובות הכימיות הגורמות לירידה באוזון.
ככל שנוצרים יותר עננים, נוצרים יותר משטחים קטליטיים המעודדים את שחרור אטומי הכלור הפעילים מתרכובות האחסון וכתוצאה מכך ירידה משמעותית יותר בכמות האוזון.
אתרים בהם השתמשתי:
3.ישנם פתרונות שונות לטיפול בעיית החור בשכבת האוזון:
*בעבר הוצג פתרון לטיפול בבעיה אקולוגית בקנה מידה גלובאלי. במסגרת הועידה נוסחה אמנה בינלאומית, הצדדים לאמנה הצהירו על נכונותם לשתף פעולה במחקרים בנושא החור בשכבת האוזון ולהחליף מידע על ייצור ופליטות של CFC וחומרים אחרים הפוגעים בשכבת האוזון.
בשנת 1987 בעקבות מחקר והבנה מעמיקה יותר של בעיית החור בשכבת האוזון והנחיצות בפתרון מיידי,התכנסו שוב המדינות, במונטריאול ונחתם פרוטוקול מונטריאול.פרוטוקול זה בה להגן על שכבת האוזון מפני פגיעה,באמצעות הטלת הגבלות על ייצור חומרים המסכנים אותה. האמנה נחתמה ב-16 בספטמבר 1987 ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 1989, ומאז עברה חמישה תיקונים בעקבות מחקר ויידע שהצטבר לגבי חומרים המזיקים לאוזון...
נכון להיום , התחזיות של מספר מודלים כי אם ימשיך המאמץ הבינלאומי, וימשיכו לקיים את פרוטוקול מונטריאול ובמידה שלא יתרחשו שינויים דרסטיים בכמות החלקיקים באטמוספרה, כגון התפרצויות הר געש גדולות ,שכבת האוזון תחזור למצב שלפני החור באוזון בסביבות 2050.
ולכן הפתרון היחיד הוא מניעת הפליטה של גזים ההורסים אותו. נחקר ונמצא שלא ניתן לייצר אוזון בשביל לסתום את החור באוזון (כמות האנרגיה הדרושה ליצור זה עולה על הכמות של האנרגיה שמיוצרת עבור הצריכה של כל מדינות ארה"ב יחדיו). ולא נמצאה דרך לנקות את הסטרטוספרה מהגזים הקיימים בה. נראה שקיום דרישות פרוטוקול מונטריאול הוא בעצם הפתרון הריאלי היחיד לבעיה.
אתרים בהם השתמשתי:
4. להלן כמה מחקרים על החור בשכבת האוזון ומה ניתן ללמוד מהם:
*מחקר: החור באוזון צפוי להיעלם עד 2050: [מתוך אתר y-net]
באמצעות שימוש במודל ממוחשב, גילו חוקרים יפנים כי החור באוזון צפוי להצטמצם בהדרגה משנת 2020, ועשוי להיעלם לחלוטין בתוך שלושים שנה. לעומתם, חוקרים אחרים טוענים כי סכנת הפגיעה באוזון נמשכת, בשל מזגנים ומקררים המכילים גזים מזהמים ועדיין נמצאים בשימוש נרחב במדינות המערב.
סוכנות הידיעות אי.פי מדווחת על מחקר יפני, לפיו החור בשכבת האוזון מעל אנטארקטיקה צפוי להצטמצם בעתיד, ועשוי אפילו להיעלם עד שנת 2050. זאת, כתוצאה מצמצום פליטת החומרים המזהמים הגורמים לפגיעה באוזון.
צוות המחקר, מהמכון הלאומי ללימודי סביבה ליד טוקיו, בדק את השפעת הצמצום של פליטת הגזים המזהמים לאוויר, בכדי לנסות ולחזות את האופן שבו תשתנה שכבת האוזון בעשורים הבאים. באמצעות מודלים מתמטיים, שבדקו את הסבירות לכמה תרחישים אפשריים, הגיעו החוקרים לתוצאות מעודדות שפורסמו בהרחבה באתר האינטרנט של המכון וזכו להתייחסות נרחבת מצדם של חוקרים ושוחרי איכות הסביבה.
תחילת השינוי - בשנת 2020
לפי הנתונים שנאספו, למרות שהחור באוזון גדול יותר כיום מאשר היה אי פעם, הוא צפוי להצטמצם בהדרגה בשנת 2020, כתוצאה מתהליכים טבעיים של יצירת מולקולות האוזון. לפי המודל המתמטי, צפוי החור באוזון להיעלם לחלוטין בסביבות השנה 2050.
המחקר הנוכחי מאשר מחקרים אחרים, שהצביעו על מגמה דומה ונתנו תקווה למצבה של שכבת האוזון בעתיד. לטענת ארגונים סביבתיים שונים, בזכות צעדי מניעה רחבי היקף שיושמו בהצלחה במדינות רבות בעולם, הצליחה האנושות למנוע אסון אקולוגי שאת מימדיו אנו מתקשים אפילו לחזות. באמצעות צמצום פליטת הגזים שגורמים לפגיעה בשכבת האוזון, נשמר האיזון בכמות האוזון ונמנע הרס אינטנסיבי של השכבה.
מתוך אתר:
Y-net
*מחקר: החור באוזון גדול יותר מאי-פעם:[מתוך אתר Y-net].
משורת תצפיות ומדידות שנערכו בחודשים האחרונים התברר כי החור בשכבת האוזון הגיע למימדים הגדולים ביותר שנמדדו אי-פעם. המשמעות: רמות קרינה גבוהות יותר באזור הקוטב הדרומי.
החור בשכבת האוזון שמעל הקוטב הדרומי הגיע למימדים הגדולים ביותר מכפי שנמדדו עד כה. כך עולה מנתוני מחקר חדש ומדאיג שפרסמה רשות האוקיינוסים והאטמוספרה האמריקנית (NOAA), בשיתוף סוכנות החלל נאס"א.
במדידות שנערכו בין ה-21 ל-30 בספטמבר, היה שטחו הממוצע של החור באוזון הגדול ביותר מכפי שנמדד אי פעם: כ-27.5 מיליון קילומטרים רבועים, לעומת 23-24 קמ"ר כפי שנמדד בעבר. "החור באוזון הגיע למימדים הגדולים משטחה של צפון אמריקה", אמר אחד ממשתתפי המחקר ממרכז החלל של נאס"א במרילנד.
מערכת ניטור האוזון שעל הלווין אורה (Aura) מודדת את כמות האוזון מהקרקע ועד לאטמוספרה העליונה, מעל כל יבשת אנטארקטיקה. המכשיר מדד ריכוז נמוך של 85 יחידות דובסון - היחידות המשמשות למדידת כמות האוזון - באזור שמעל יריעת הקרח במזרח היבשת. המדידה, שנערכה ב-8 באוקטובר, הציגה את השכבה הדקה ביותר שנמדדה עד כה.
מדענים ממעבדת מחקר כדור הארץ של NOAA בבסיס המחקר שבקולורדו, נעזרו במכשור מדעי שנקשר לבלון, כדי למדוד באופן ישיר את נפח האוזון מעל הקוטב הדרומי. ב-9 באוקטובר נרשם ריכוז של 93 יחידות דובסון, לעומת 300 יחידות לערך באמצע חודש יולי. לטענת החוקרים, כמעט כל שכבת האוזון בגובה שבין 14-20 קילומטרים מעל כדור-הארץ נהרסה, והנתונים המדאיגים מראים כי בשכבה קריטית זו נמדדו רמות של .12 יחידות דובסון בלבד - 125 יחידות שנמדדו בחודשים יולי ובאוגוסט.
"מהנתונים נראה שהאוזון כמעט נעלם מהשכבה הזו באטמוספרה", אמר דייויד הופמן, מנהל חטיבת הניטור הגלובלי של המעבדה לחקר כדור הארץ, בהודעתו לתקשורת. "השכבה המדולדלת התרחבה כל כך, עד שנראה שהחור ב-2006 היה בעל השטח הגדול ביותר שנרשם עד כה".
תצפיות של הלווין אורה בתחום גלי-המיקרו, הראו רמות גבוהות של CFC - פחמימנים כלוריים-פלואורים - באטמוספרה התחתונה (בגובה של כ-20 קילומטר). גזים אלו, המוכרים יותר בשם "פריאונים", נמצאו בעבר בשימוש נרחב ביותר במוצרים רבים, כמו מזגנים, מקררים, תרסיסים לטיהור אוויר, צבעים שונים ועוד. פליטתם לאטמוספרה מביאה להרס מולקולות האוזון.
מתוך אתר:
Y-net
*האו"ם: מצב האוזון יתחיל להשתפר ב-2010
ההסכמים הבינלאומיים לטיפול בחור בשכבת האוזון, המגנה על כדור הארץ מקרינת שמש מסוכנת, מתחילים להניב תוצאות. על פי הערכה, שפרסם האו"ם לפני כמה ימים, חלה בשלוש השנים האחרונות ירידה בכמות החומרים שמשתחררים לאטמוספרה ופוגעים באוזון. עם זאת,
מצב שכבת האוזון מוסיף להיות קשה, אך הוא צפוי להשתפר באופן הדרגתי לאחר 2010.
הערכת האו"ם היא המוסמכת ביותר שניתן לקבל כיום על מצבו של החור בשכבת האוזון. היא מבוססת על מסקנות של צוות גדול של מדענים מטעם האו"ם
בראשות החוקר הצרפתי, פרופסור ג'רארד מג'י. הצוות מרכז מידע שוטף לא רק
על מצב האוזון בכמה שכבות של האטמוספרה אלא גם על אופן מילוי
ההסכמים הנוגעים להגנה עליו.
*סחר לא חוקי בחומרים מדללי אוזון:
הארגון הסביבתי הבינלאומי, "סוכנות החקירות הסביבתית", מנהל חקירות גם בתחום הגנת האוזון. באחרונה חשף הארגון סחר בלתי חוקי של חומרים מדללי אוזון בהיקף נרחב באזור דרום-מזרח אסיה.
הארגון דיווח שמדינות כמו הודו ונפאל מצליחות להפחית את ייצור החומרים הפוגעים באוזון בשטחן, כפי שהתחייבו. ואולם, ממדינת אחרות מגיעות אליהן כמויות גדולות של חומרים מזיקים המוברחים באופן בלתי חוקי. חוקרי הסוכנות גילו שבמעברי הגבול מנצלים כל כלי רכב - ממכונית ועד ריקשות - כדי להבריח את החומרים המשמשים למוצרים חיוניים כמו מקררים. הסוכנות הציעה להקים כוח משימה בינלאומי ללחימה בסחר הבלתי חוקי כדי לאפשר לשכבת האוזון להתאושש.
*בשנת 1974 התגלה על ידי המדענים שרווד רולנד ומריו מולינה כי גזים הידועים בכינוי CFC's נמצאים באטמוספרה סביב כל כדור הארץ ומסכנים את קיומה של שכבת האוזון.
מתוך אתר:
סביבה
*על פי מחקר שנעשה ע''י חוקר נאסא ופורסם ב: Geophysical Research Letters.חנקן מהווה את אחד הגורמים הטבעיים לפגיעה בשכבת האוזון, כאשר מגיע חנקן לסטרטוספרה הוא הופך לפעיל בעזרת אור השמש ומתרכב אם חמצן (אוזון) ויוצר תחמוצת-חנקן. החנקן שנמצא בדרך כלל בשכבות הנמוכות של האטמוספרה מגיע לסטרטוספרה ע''י מערבולות אוויר שנוצרות ע''י רוחות חזקות, על פי הממצאים לרוחות / מערבולות השפעה גדולה בהרבה ממה שחשבו, המחקר הראה כי בעקבות הרוחות וריבוי החנקן בסטרטוספרה נפגעה שכבת האוזון ברמה דומה לפגיעה ב 2004-2003 כאשר "סערות-שמש" "הפציצו" את האזור וגרמו לעלית רמת החנקן ולפגיעה קיצונית ברמת האוזון. ההבדל בין הפגיעה ע''י סי.פ.סי. לבין חנקן ניתנת להבחנה שכן סי.פ.סי . מגיעים מהקרקע ופוגעים בחלק התחתון של שכבת האוזון ואילו החנקן פוגע באוזון בחלקה העליון של הסטרטוספרה, פגיעה שעל פי החוקרים אינה גורמת לסיכון מידי (בגלל המיקום) אבל מאחר ושכבת האוזון מתחממת תוך כדי קליטת קרינה על-סגולה , והחום מוקרן לקרקע, יתכן גורם נוסף שישפיע על האקלים העולמי.
מתוך אתר:
http://he.shvoong.com/exact-sciences/earth-sciences/502582-%D7%90%D7%95%D7%96%D7%95%D7%9F/
*מחקר: האוזון לא ישרוד מלחמה גרעינית:
מדענים אמריקאים קובעים שכל שימוש בנשק גרעיני, גם במסגרת סכסוך נקודתי, יגרום נזק בלתי הפיך לשכבת האוזון בעולם כולו.
מלחמה אזורית שתכלול שימוש בנשק גרעיני תגרום נזקים בלתי הפיכים לא רק למדינות שבהן תתרחש אלא לעולם כולו, בשל הפגיעה הצפויה בשכבת האוזון - כך קובעים מדענים אמריקאים.
במאמר באתר האינטרנט של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב נכתב כי במשך לפחות עשור לאחר הטלת הגרעין, שכבת האוזון באזורים נרחבים בעולם תהיה למעשה "קרועה" ולא תספק הגנה מפני קרני השמש. "חילופי אש מהותיים (הכוללים שימוש בגרעין), אפילו במסגרת סכסוך נקודתי, תייצר כמות פיח שתספיק כדי ליצור חור באוזון מעל אזורים מאוכלוסים בצפיפות" - כך נכתב.
המדענים ציינו כי חור באוזון שייווצר מנשק גרעיני מסוכן במידה ניכרת מהמצב המוכר בעולם כיום, ועלול להעלות משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן עור, לפגוע בראייה ולגרום נזק לבעלי חיים ולצמחים.
מתוך אתר:
http://www.haaretz.com/hasite/spages/972877.html
יום ראשון, 19 באפריל 2009
הירשם ל-
רשומות (Atom)